פסק-דין בתיק ס"ע 3651-09

1.         הזכאי התובע לפיצוי על פיטורים שלא כדין בשל כך שפוטר ללא שימוע? הזכאי הוא לפיצוי על עוגמת נפש? אלה הם השאלות שהניח התובע לפתחנו.

2.         הנתבעת הינה עמותה הרשומה בישראל הקשורה לארגון נוצרי בין לאומי שמרכזו בארה"ב (להלן: "המרכז") שלו סניפים ב 97 מדינות ומטרתו לעזור לקהילות לשפר את רווחת חייהם להלחם בעוני ולהעניק חינוך לילדים. לארגון 9 סניפים בשטחי הרשות הפלסטינאית. התובע שימש כמנהל תוכניות של העמותה מיום 6.3.05 ועד 20.5.09 עת פוטר.

3.         כנגד התובע הוגשו תלונות של 7 עובדים. בעקבות תלונות אלה החלה בתחילת שנת 2009 בדיקה על ידי המרכז. במסגרת הבדיקה נשלחה עובדת מהמרכז  כדי לברר הטענות. נציין כי במהלך תקופת עבודתו בנתבעת, התובע נישא לאשתו, שהיתה אף היא עובדת הנתבעת ושימשה כמנהלת משאבי אנוש. התובע הוצא לחופשה ביום 9.4.09 בסופו של דבר הסתיימה  ביום 20.5.09 והוא חתם על כתב ויתור, על יסודו  קיבל את מלוא פיצוי הפיטורים וכן שכר נוסף מעבר לזכויותיו על פי דין בסך 51,729 ש"ח. סה"כ קיבל התובע עם סיום עבודתו            כ- 163,000 ש"ח.

4.         לטענת התובע פיטוריו נעשו ללא שהיה לו שימוע כדין. יתר אף כן אף הוצאתו לחופשה, שהיתה לטענתו השעייה, נעשתה מבלי שהיה לו שימוע. בשים לב לאופיו של הארגון שהינו ארגון שעוסק בתחום של רווחה ושירותים לתושבים, הרי שהיה מקום לדרוש עריכת שימוע כפי שנדרש מרשות מנהלית ולמצער כפי שנדרש מגוף דו מהותי. בנסיבות אלה טען כי יש לפסוק לו פיצוי שווה ערך ל 12 משכורות אותם העמיד על סכום של 206,916 ש"ח. כן דרש פיצוי על עוגמת נפש בסך 50,000 ש"ח.

            נציין כי ב"כ התובע העלה בתצהירו, בניגוד לאמור במוסכמות ובפלוגתאות, שנקבעו על ידי כב' הרשמת ביום 21.10.10, טענות בדבר אי מתן זכות שימוע, בעת השעייתו ואף באשר לפיטוריה של אשתו. כמובן שהענין האחרון אינו חלק מהתובענה דנן. ענין זה יכול להבחן בתובענה שתגיש אשתו שהיתה אף היא כאמור עובדת הנתבעת.

5.         לטענת הנתבעת הושגה עם התובע הסכמה על סיום עבודתו, על יסודה חתם על מכתב ויתור ושחרור. שולמו לו מלוא פיצוי הפיטורים ומלוא זכויותיו. על אלה הוסיפה הנתבעת סכום של 51,729 ש"ח. התובע מנוע אפוא מלהעלות טענות ודרישות נוספות מעבר למה שהוסכם  ושולם לו. באשר לשימוע הרי שהנתבעת אינה חייבת לערוך לו שימוע ובכל אופן שימוע נערך הלכה למעשה. הוצאתו לחופשה היתה לנוכח הצורך לערוך חקירה וכדי שהחקירה תהיה חופשית ומשוחררת מלחצים. התובע קיבל את כל זכויותיו בתקופה זו. לנוכח כל זאת יש לדחות את התביעה.

6.         בפנינו העידו התובע ואשתו ומנגד העיד מר דיק שילטוס שהינו דירקטור במרכז המופקד בין היתר על פעילות העמותה בישראל.

הכרעה

7.         נקדים ונאמר כי אין ספק היום כי עת מפטרים עובד, יש ליתן לו זכות טיעון קודם לסיום עבודתו. זכות הטיעון או השימוע נקבעה בפסיקה כזכות מהותית שיש לעובד. זכות זו קיימת לא רק לעובד שעובד ברשות מנהלית אלא אף למי שעובד בגוף דו מהותי ואף בגוף פרטי. יחד עם זאת מדובר בזכות שניתן לוותר עליה. הויתור עליה יכול להיות על ידי כך שהעובד לא התייצב לשימוע או אף כאשר העובד יקבל תמורה בגינה ויוותר על הזכות לשימוע.

8.         במקרה דנן נכון לדחות את התביעה הואיל ולדידנו הלכה למעשה ניתנה לתובע זכות שימוע כפי שנראה לקמן. יתר על כן התובע חתם על כתב ויתור עם סיום עבודתו. על יסוד חתימתו זו שולם לו סכום משמעותי של 51,729 ש"ח בנוסף על הזכויות הקבועות בדין. כנגד קבלת סכום זה חתם התובע על ויתור על כל טענותיו כנגד הנתבעת. ויתור זה יש לתת לו תוקף והוא כובל למעשה את התובע. לקמן נרחיב את שני הנימוקים האמורים.

9.         הנתבעת ביקשה  לסיים את עבודתו של התובע לאחר שנמצא כי מערכות היחסים בין העובדים אינם מאפשרות, לשיטתה, המשך עבודה בצוותא חדא. לתובע נמסר אפוא כי יש לו אפשרות להגיע להסכמה על סיום עבודתו ולקבל פיצוי נוסף. אם לא יגיעו להסכמה כאמור, הנתבעת עשויה לפטרו.  הצדדים ניהלו משא ומתן בעקבותיו הסכום הנוסף ששולם לתובע הוגדל. בסופו של דבר קיבל התובע סכום משמעותי כאמור בסך 51,729 ש"ח היה זה לאחר תקופת עבודה של כ 4 שנים. התובע ביכר אפוא את האפשרות הראשונה כדלעיל  לקבל את הסכום הנוסף, ולחתום על כתב הויתור מיום 20.5.09 (להלן: כתב הויתור).

בכתב הויתור והסילוק התובע מוותר באופן ברור על כל דרישותיו מהנתבעת בגין עבודתו וסיום עבודתו וכך נרשם בכתב הויתור: ..."release...from any and all calims, demands whatever, under law or equity of any jurisdiction, whether known or unknown, of whatever, nature arising out of any act or omission prior to the effective date of this latter agreement".

ברור מהאמור בכתב הויתור כי הכוונה היתה לסיים באופן מוחלט את היחסים בין הצדדים ולהביא לכך שלתובע לא תהינה, עוד תביעתו כנגד הנתבעת או עובדיה. כתב הויתור ברור חד משמעי . התמורה שניתנה בגינו אף היא היתה ברורה והיתה בסכום נכבד כאמור לעיל.  התובע אישר כי הבין את כתב הויתור (פרוט' עמ' 6 ש' 22). הוא ידע קודם לפגישה במהלכה חתם על כתב הויתור כי הנתבעת מציעה לו לחתום על כתב הויתור ולסיים את עבודתו בהסכמה וכנגד לקבל את כל זכויותיו וסכום משמעותי ונכבד מעבר להם (פרוט' עמ' 6 ש' 8-9, ש' 12-13, ש' 16).  הנתבעת שילמה לו את כל זכויותיו ואף את הפיצוי הנוסף עליו הוסכם עת חתימתו על כתב הויתור.

כתב הויתור אינו פגום ולאחר החתימה עליו לא התעוררו למעשה חילוקי דיעות שלא היו ידועים לתובע בעת חתימתו על המסמך. אלה הם אפוא הנסיבות שבהם יש לתת תוקף לכתב ויתור. נציין כי כאשר מדובר בזכויות קוגנטיות כמו פיצוי פיטורים או זכויות קוגנטיות אחרות נדרש על פי דין (סעיף 29 לחוק פיצוי פיטורים לדוגמא) או על פי הפסיקה למלא תנאים דווקנים, כדי ליתן לכתב הויתור תוקף. במקרה דנן אין מדובר בזכות קוגנטית אלא בזכות חדשה (זכות טיעון) שהיא יציר הפסיקה. עת עסיקינן בזכות זו אין מקום לדרוש את מילוי כל התנאים הנדרשים בכתב ויתור, שעניינו זכויות קוגנטיות.

בכל אופן במקרה דנן כתב הויתור עונה על כל הדרישות על פי דין (ההדגשות כאן ולהלן שלי א.א ) ולכן יש לתת לו תוקף. לנוכח זאת דין התביעה להדחות.

10.        נציין כי התובע טען שעת חתם על כתב הויתור הוא היה בלחץ ולא ידע "מה היה עדיף בשבילי. הייתי צריך לקבל מה שחשבתי שנכון בשבילי מבלי לדעת מה אומר החוק. מה האופציות האחרות שיש לי בעתיד" (פרוט' עמ' 6 ש' 22-28). התובע לא טען כי יש לבטל את חתימתו בשל היותה בנסיבות של אונס  או כפיה. בכל אופן לא הוכחו נסיבות של אונס או כפיה. נהפוך הוא. מהראיות עולה כי התובע עשה חשבון ולאחריו החליט כי אכן כדאי ונכון מבחינתו לסיים את העבודה בנסיבות שנוצרו. לנוכח זאת ראוי היה לתת להסכמה  שלמעשה מתבטאת בכתב הויתור שלה היה שותף, תוקף.

11.        יש מקום לדחות את התביעה אף מטעם נוסף ונפרד.  כעולה מהראיות הרי הנתבעת קיבלה מספר תלונות מעובדיה על התובע. הנתבעת החלה הבדיקה. במסגרת החקירה זומן התובע לנציגת הנתבעת שערכה הבדיקה. זו פגשה אותו מספר פעמים וישבה לדבר עימו אודות התלונות והטענות " כמה שעות" (פרוט' עמ' 4 ש' 14) לאחר הראיונות עימו נרשמו הדברים וניתנה לו הזדמנות לעיין בדברים שנרשמו  (פרוט' עמ' 4 ש' 18-24, עמ' 5 ש' 1-7). הבודקת הזמינה את התובע פעם נוספת ואף שם ניתנה לו הזדמנות להתייחס לטענות השונות שהועלו נגדו (פרוט' עמ' 5 ש' 11-18).

            לאחר השלמת החקירה הוזמן התובע למנהלי הנתבעת. במסגרת זו נמסרו לו הדברים. באותה פגישה נאמר לו כי עליו לסיים את העבודה בהסכמה או שיפוטר. מדובר היה בפגישה בה השתתף התובע ובמהלכה הוגדל סכום הפיצוי שניתן לו (פרוט' עמ' 5 ש' 24-31). מדובר היה בפגישה ארוכה שערכה "שעה או שעתיים" (פרוט' עמ' 6 ש' 5).

12.        הנתבעת, כמתואר לעיל קיבלה תלונות ובדקה אותן לעומקן (פרוט' עמ' 10 ש' 4-5, ש' 21) באופן זה נתנה לתובע להתייחס אליהן, באופן רחב הן במהלך הבדיקה והן בסמוך להחלטה אודות סיום עבודתו. לנוכח זאת לדידנו יצאה הנתבעת לידי חובת שימוע. יש לזכור כי הזכות לשימוע אינה קבועה בדין במקרה זה. הלכה למעשה התובע זומן. הדברים הוסברו לו ניתנה לו הזדמנות להתייחס אליהן והוא עשה כן. בפגישה האחרונה בסופה חתם על כתב הויתור, ישבו עימו נציגי הנתבעת זמן רב, שעה או שעתיים (פרוט' עמ' 6 ש' 5 וכן דברי המנהל מר שילטון דיק עמ' 12 ש' 16). אין מדובר במצב בו התובע קיבל הודעה בדואר במייל או ב S.M.S אודות סיום עבודתו. נהפוך הוא. התנהלה עימו שיחה ארוכה כאשר מר שילטון ציין שהיה מדובר בפגישה עצובה, במהלכה שיתף את הנוכחים בהחלטתו והוא   "במהלך הפגישה אמרתי שאנחנו צריכים להגיע להחלטה" (פרו' עמ' 12 ש' 21-22). נציין כי מר שילטון היה שותף בשיחה, באמצעות שיחת ועידה). היה זה  בסמוך לסיום העבודה ורק לאחר מכן נתקבלה למעשה החלטה סופית, אודות סיום הקשר עם התובע. ההחלטה נתקבלה רק לאחר שהוסכם עם התובע למעשה על כך שיסיים עבודתו ויחתום על כתב הויתור ויקבל את הפיצוי הנכבד, עליו הוסכם. לנוכח זאת במקרה זה לדידנו יצאה הנתבעת ידי חובת מתן הזדמנות הוגנת להתייחס לדברים.